אני בדרך כלל נוסע למיין כדי להירגע ולטבול את עצמי בנוף היפה, זה הטיפול הטבעי שלי. האוקיינוס עם קולות הגלים המתגלגלים על החוף, הטיולים לאורך צוקים סלעיים שמעוררים בי תחושה שהזמן מפסיק לומר משהו ויכולתי ללכת כל היום. אני יוצא לציד זריחה ושקיעה, טיולי צילום כדי למצוא את הסלעים המעניינים ביותר, צדפים, צוקים, פרחים, טיפות מים תלויות על קצות עלים. הפיכת הטיול למיוחד יותר תמיד כללה את ההזדמנות לבקר חברים.
השנה הטיול שלנו השתנה לפתע על ידי מותו של בעלה של חברתי היקרה. להגיע למיין עכשיו היה על לעזור לנחם, להיות שם כדי לעזור בכל דרך שיכולתי. כל הטיפול החמלה שלמדתי כעיסוי אונקולוגי עמד כעת במבחן ברמה הרבה יותר אישית. לראות צער כזה כל מה שרציתי לעשות זה לעזור בכל דרך שאוכל ולומר את הדברים הנכונים ברגע הנכון. ידעתי שכל מה שאני מאומן לעשות הוא להקשיב, בלי שום דרך שאני יכול להתייחס, בלי הצעות להרגיש טוב יותר מיום ליום, או אפילו חודש אחר שנה. במהלך הזמן שביליתי איתה שלפתי את כל הכלים בארגז הכלים שלי לטיפול בחמלה; חיבוקים, יושבים בשקט, עובדים קשה מאוד כדי לא להגיד משהו לא רגיש. מהר מאוד נזכרתי גם בחשיבות הגשת כמויות קטנות של אוכל.
מדהים כמה מהר הערכתי את המטבח ומצאתי את כל המרכיבים למרק עוף. הכנת המרק מילאה את הצורך שלי לעשות משהו מועיל. הארומה בכל המטבח מזכירה לה את הצורך לאכול. הקפאת כמויות קטנות שיאכלו ברגע שעזבתי הקלה על היציאה. מהר מאוד הבנתי שאשתלט על הנהיגה; ריכוז לא היה אפשרי, כמו גם לעסוק בשיחה חסרת מוח להסחת דעת, לבצע שיחות טלפון קשות ולהצטרף לעזור בפגישות הקשות.
כשהצעתי לחברה שלי עיסוי בכסא נאלצתי להבין שהיא עלולה לסרב, אבל היא נעתרה להצעה ויצרתי לה מקום נוח לשבת. בעדינות הנחתי את ידי על גבה ואפשרתי לנשימתה להתחבר לידיי. ידעתי שאני עושה יותר מסתם “מחזיק” אותה מאחור, ניסיתי לעזור לה להחזיק מעמד, להחזיק הכל ביחד בלי להתפרק, להחזיק חבר בכף היד. אני יכול להסביר בקלות את תגובת ההרפיה לחדר מלא בעיסויים; אני מבין איך מגע עדין משפיע על עצב הוואגוס בצורה חיובית. כשהייתי עם חברתי, הייתי עדה לצער עז ולמען האמת לא ידעתי אם אוכל להרגיע את הטראומה שגרמה לה לא לישון, לאכול, להירגע, לחשוב בצורה רציונלית ולקבל כל סוג של החלטות. התפללתי שכשאעסה את גבה ארגיש את נשימתה נרגעת, אראה את כתפיה נשמטות ואזהה את האנחה העמוקה ההיא שמסמלת שחרור מהמתח הפיזי והרגשי.
נשארנו בשקט וידעתי ששעות האבל יצרו את המתח שחשתי. היא התלוננה על כאבים בצוואר ובכתפיים מניתוח שעבר, שבוודאי עזר להגביר את המתח השרירי. למעלה ולמטה בגבה הלכתי למצוא את הכתמים לאורך עמוד השדרה שלה שצריכים את החום של הידיים שלי. הטכניקות שלי היו דחיסה עדינה, לחץ קל מכתפיה אל הגב התחתון עם קצב שנראה כאילו מקל על נשימתה. העיסויים נמשכו כ-15 דקות. התברר שהשינויים שיכולתי להרגיש מבחוץ משפיעים גם מבפנים. שמתי לב שהנשימה שלה הופכת קלה יותר ויכולתי להבחין רק לכמה דקות שהכתפיים שלה נרגעות. זה משהו שכל כך מוכר לי, עוזר לחולים בטיפול בסרטן. הפעם כל כך רציתי להציע מגע מלא חמלה לחבר. שנינו בסופו של דבר קראנו לעיסויים שלה “עיסויי אבל”.
העזיבה הייתה מאוד קשה, ידעתי שאני צריך לעשות משהו כדי לשמור אותה “בראש שלי” ולתת לנו להישאר מחוברים למרחקים ארוכים. התחייבה לשנה אחת לשמור על קשר על ידי שליחת אחד מתצלומי הטבע שלי אליה בכל בוקר. הדרך שלי להתחבר לצילום יפה להרהר בו. זו תזכורת לי שהאבל שהיא חיה איתו לא יסתיים בקרוב ואני אכבד את זה ואהיה שם כדי להקשיב כשהיא חוזרת לעצמה ותמשיך את חייה ללא בעלה.
טיפים למתן עיסוי פשוט בבית
- נוחות חשובה לשניכם. הושיבו את האדם שעושה לו עיסוי ליד שולחן המטבח והשתמשו בכרית להנחת זרועותיו. שבו מאחוריהם כדי לוודא שהם נוחים גם כן.
- מדובר במגע עדין ודחיסה פשוטה. זו לא עבודה עמוקה לתיקון בעיה.
- השתמש במוזיקה כדי לעזור לך להיכנס לקצב פשוט המאפשר לידיים שלך לנוח ולנוע למעלה ולמטה בשרירים לאורך עמוד השדרה.
- דחוס קלות את הכתפיים לבסיס הצוואר. דחסו את הראש והרגישו שאתם עוזרים להם “להחזיק מעמד”.
- הגבל ל-15 דקות.
- חזור על כך לעתים קרובות ככל שאתה יכול והם פתוחים.
